fbpx

3 הדרכים להורות קלה יותר ומספקת

אם יש משהו שאנחנו נתקלות בו הרבה בשנים האחרונות,
זה שהורים עסוקים כל הזמן בנסיון לפתור אתגרים,
לשים גבולות, להתמודד עם בעיות משמעת.

הם הולכים ביום יום עם תחושה
שלא משנה כמה הם משקיעים בילדים,
ההורות נהיית יותר קשה ופחות מתגמלת.

הם מרגישים שהיכולת שלהם להשפיע על הילדים פוחתת,
קשה לקבל את תשומת הלב שלהם,
על כל בקשה צריך לחזור 5 פעמים,

וכשצריך להגיד “לא”,
הילדים נכנסים למו”מ, שכנועים, טנטרומים ותוקפנות.

וככה, במקום לבלות את הזמן ביחד מתוך תחושת סיפוק ומימוש בהורות,
זה מרגיש כמו מאבק מתמשך.

ולפעמים כל מה שההורים רוצים,
זה רק שהילדים ילכו לישון ויהיה קצת זמן של שקט.

ואפשר להבין אותם (גם אנחנו היינו שם)
כי זה באמת מתיש לחיות ככה לאורך זמן.
איכשהו יום רודף יום,

ואיכשהו שורדים ‘עם הראש מעל המים’.

הבעיה היא שעם הזמן, אם ממשיכים באותה דרך, זה לא משתפר.
ההתנהלות הקשה הופכת למשבר מתמשך.
והמשבר הזה, לא נשאר רק בהורות,
הוא משפיע על כל הבית, על הזוגיות,
ובעיקר על עצמנו.

וככל שעובר הזמן הילדים מתרחקים מאיתנו,
יכולת ההשפעה שלנו פוחתת
ואנחנו מוצאים את עצמנו מול ילדים מנותקים, תקועים במסכים,
שלא “סופרים אותנו”.

אז חשוב לנו להגיד לכם
שזה לא חייב להיות ככה.
יש דרך אחרת.
וכשנחשפים אליה, היא אפילו נראית לנו כל כך טבעית וברורה.

אנחנו רוצות לתת לכם כבר כאן כמה דברים,
שאם תלמדו ליישם,
הילדים שלכם יהיו יותר רגועים,
שיתוף הפעולה שלהם יבוא באופן טבעי,
לא תרגישו כל כך מתאמצים
ותרגישו יותר בטוחים, מסופקים ונינוחים
בהורות שלנו:

1. להחזיר את הקשר להיררכיה הנכונה

הרבה הורים נרתעים מהמילה היררכיה. הם חושבים שיש בה אלמנט כוחני.
מאד מעריכים שיוויוניות ומחפשים ליישם אותה במע’ היחסים עם הילדים.
העניין הוא שאין מקום לשיוויוניות בקשר הורה- ילד.
אחד התנאים הכי בסיסיים שילד זקוק להם כדי לגדול,
היא דמות שהוא יכול להישען עליה, לסמוך עליה, לקבל ממנה טיפול,
לחפש אצלה את התשובות ולקבל ממנה גבול שישמור עליו בעולם הזה.
בשביל זה הקשר אמור להיות היררכי.

ההורה- מוביל, נותן הכוונה, מספק טיפול, נותן בטחון.

הילד- נשען, הולך אחרי, מקבל את הטיפול, רואה בהורה דמות לחיקוי, מקבל מההורה את הגבול.

כל זאת בלי כוחניות בכלל.
כשהקשר נכנס להיררכיה הזו, הילד יכול להיות מנוחה ריגשית
וההורות הופכת להיות יותר קלה ומספקת.

טיפ ראשון כדי להתחיל את זה הוא: לשאול פחות שאלות, ולבוא ממקום הורי בטוח ויודע.
אנחנו יודעים מה הילדים שלנו אוהבים ומה נכון להם.
ברור שיש מקום לתת לילד לבחור לפעמים,
אבל יש הרבה מקומות אחרים שבהחלט אפשר לשחרר את סימני השאלה מהמשפטים שלנו.

2. להיות פחות תגובתיים.
אחד הדברים שפוגעים בקשר שלנו עם הילדים שלנו,

זה התגובות שלנו להתנהגות המאתגרת שלהם.
זה כמו כדור שלג.

הם מתנהגים לא יפה, לרוב כי הם מתוסכלים,
אנחנו מגיבים להתנהגות,לעיתים גם לא בצורה כל כך מכבדת,
כי גם אנחנו מתוסכלים.
התסכול של הילד גובר. וגם שלנו.
ובסופו של דבר זה נגמר ב”פיצוץ” שלא מקדם את הקשר ואפילו פוגע בו.

הדרך היחידה לשבור את הדפוס הזה,
היא לשלוט בתגובות הראשוניות שלנו,
להבין מה אנחנו רואים אצל הילדים שלנו(מתחת להתנהגות)
ולהגיב בצורה ששומרת על מערכת היחסים שלנו איתם.

המאבקים ותחושת חוסר האונים יצטמצמו משמעותית.

גם אם הילד לא מרוצה, כועס, מתפרץ,
נוכל להגיב ממקום שעוזר לו
ולא ממקום פגוע או כועס.
מתוך שליטה עצמית והובלה.

הטיפ שלנו כאן:
להבין שכל התנהגות של ילד קטן נובעת מתוך דחף חסר שליטה.
הוא לא עושה לנו דווקא או בודק אותנו.
הוא רק מבטא רגש.
התפקיד שלנו הוא להיות המבוגר האחראי
ולנסות להיות ממותנים בתגובות שלנו, כדי לא להחמיר את המצב.

3 להבין את ה”אנטומיה הריגשית של הילד”.

יש לנו נטייה לחשוב שהמוח של הילדים שלנו עובד כמו המוח שלנו,
נדמה לנו שיש להם את אותם יכולות שיש לנו,
וכך אנחנו משליכים עליהם את מה שנכון לגבינו, אבל לא נכון לגביהם.

רוב בעיות המשמעת של ילדים נובעות מחוסר בשלות של המוח.
אימפולסיביות, חרדת פרידה, חוסר שליטה עצמית,
מאפיינים ילדים צעירים או לא בשלים.

מה שאנחנו יכולים זה לספק את התנאים שיאפשרו למוח להבשיל:
מערכת יחסים נכונה, מנוחה (ממרדף אחר קירבה) ומקום בטוח לגדול בו.

הטיפ שלנו במקרה זה:
אף פעם לא לקחת באופן אישי את ההתנהגות של ילדיכם,
כי היא אף פעם לא אישית.

אם תצליחו ליישם את שלושת הטיפים הקטנים האלה,
כבר תוכלו לראות שינוי בקשר ובהתנהלות היום יומית.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email