fbpx

פחדים של ילדים

פנתה אלינו אמא וסיפרה שבתקופה האחרונה הילדה שלה, בת 5, התחילה לפתח פחדים.
היא התחילה לשאול אם היא יכולה למות, אם משהו יכול לקרות לאמא ואבא.
האמא מספרת גם שהפרידות בבוקר נהיו יותר קשות, היא נצמדת אל אמא ומפחדת להסתובב בבית כשאין מי שמלווה אותה. לפעמים כואבת לה הבטן בדיוק כשצריך להיפרד ועוד סימנים שמעידים על כך שיש בהלה מאד גדולה במוח.

בדר”כ הורים מאד נבהלים מהתנהגות כזו אצל ילדיהם וישר מחפשים פתרונות בחוץ.
אבל לפני שאנחנו מחפשים טיפול או עזרה חיצונית, יש דברים שחשוב שנדע ואם נצליח ליישם, רוב הסיכויים שהבהלה תרד ואיתה גם הפחדים והחרדות.

בואו נבין מאיפה מגיעים רוב הפחדים של ילדים ואיך אפשר לעזור להם.

הפחד הכי בסיסי והישרדותי אצל אדם הוא פחד מנטישה, פרידה. הצורך בקשר בטוח ויציב הוא הצורך הכי חזק שלנו ולכן כל מה שקשור לפרידות מעורר במוח את הרגשות הכי עוצמתיים וחזקים.

הרגשות שמתעוררים במוח בעקבות פרידה הם בהלה, תסכול ומרדף.

התסכול הופך את הילד לחסר שקט, חסר מנוחה ואגרסיבי,
המרדף מייצר את ההתנהגות ה”נצמדת”, הצורך להיות בקרבת היקשרות כל הזמן, גם ביום וגם בלילה.
והבהלה יוצרת את הפחדים שעולים וצפים בכל מיני צורות.

בהלה מפרידה לא חייבת לבוא לידי ביטוי כפחד מפרידה פיזית, היא יכולה לבוא לידי ביטוי כפחדים שונים, לפעמים לא קשורים בכלל למקור הבהלה.
הסיבה היא שבמקרים רבים המוח לא מסוגל להבין או לראות את מקור הבהלה האמיתי (פחד פרידה) ועושה השלכה על פחדים אחרים ( פחד מחושך, מכלבים, מפלצות, גנבים וכו’).
בסביבות גיל 4-6 מתעוררת אצל ילדים מודעות לקונספט של מוות. הם קולטים שמשהו יכול לקרות להם או לאמא ואבא. זה כמובן מעורר בהלה מאד גדולה במוח שנראה אותם בהתנהגות של הילד. לפעמים הוא ידבר על הפחד, ישאל שאלות ולפעמים לא.
לכן, אם הפחד ההיקשרותי מועתק לפחד אחר, טיפול בסימפטום יכול להרגיע, אבל לא יתן פתרון אמיתי, ואז הפחד יכול לשנות צורה לפחד אחר.

אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד שיש לו פחדים?

ההתערבות הכי חזקה שיכולה לסייע להוריד את הבהלה, ודווקא חשוב שהיא תגיע מההורה היא לתת לילד תחושת ביטחון ומוגנות בקשר, ולחזק איתו את ההיקשרות.

לתת לילד תחושת ביטחון ומוגנות חזקה

לדבר ולהסביר בקול בטוח שהכל בסדר ושום דבר לא יקרה.
משפטים מרגיעים כמו ” אמא תמיד כאן איתך ואני לא הולכת לשום מקום”, “אני תמיד אהיה אמא שלך” (אגב זה לא שקר..כשילד מחובר ללב ההורה נשאר איתו בלב לנצח).
גם אם אנחנו קצת “מייפים” את המציאות זה בסדר.
כשילד בבהלה גדולה זה סימן שהוא לא מסוגל להכיל את המציאות כמו שהיא, זה גדול עליו בשלב הזה והוא עדיין לא מספיק בשל כדי להתמודד עם האמת שבארעיות החיים. זה לא אומר שלא נגיע לשם איתו, אבל אין טעם להבהיל עוד יותר, ילד מבוהל.
אנחנו רוצים קצת לרכך, לא להכנס לפרטים (מה קורה אחרי המוות וכו) ובעיקר להתרכז בחיבור שלנו שתמיד תמיד קיים.

לחזק היקשרות

כדי להפחית את הבהלה הוא צריך להרגיש שיש מי ששומר עליו, הוא זקוק להיקשרות מאד חזקה ובטוחה.
כדאי לקחת תקופה מסוימת ולהחליט באופן מודע להשקיע בקשר עם הילד:
לגעת הרבה, לדבר על כמה אנחנו דומים, על כמה הילד משמעותי לנו, להתעניין בו ובמה שיש לו להגיד, להזין אותו בחום, אהבה, התלהבות והזמנה לקירבה אלינו.
אין דבר יותר מרגיע מקשר.
היקשרות ממש עוזרת לווסת את הילד ולהוריד את רמות הבהלה שלו במוח.

אצל ילדים עם רגישות יתר הביטוי של הבהלה יהיה עוד יותר חזק והפחדים עשויים ממש להפוך לחרדות.
אז בנוסף למה שכתבנו, מאד חשוב לנרמל את מה שקורה לילד, כדי שלא ירגיש שמשהו בו לא בסדר. שלא יתבייש בעצמו. כדאי לשדר שאין כאן משהו חריג ולדבר על הפחד בצורה פתוחה ופשוטה “גם אני פחדתי מזה כשהייתי קטנה”.
בנוסף חשוב לא להיבהל בעצמנו – קשה מאד להרגיע ילד מבוהל אם אנחנו בעצמנו מבוהלים.
אם לא קורה משהו חריג בחיו של הילד, ואנחנו מבינים מה נדרש מאיתנו כדי לעזור לו, אפשר קצת להרגע ולסמוך על עצמנו שנעזור לילדינו לעבור את זה 🙂

נ.ב חשוב לנו לציין שמה שכתבנו פונה למקרים של פחדים רגילים של ילדים, במשפחה נורמטיבית עם הורים מיטיבים.
במקרים בהם הילד עבר פגיעה כלשהי (פיסית או ריגשית), חווה טראומה או הורים שלא יכולים לקחת אחריות על הילד, אנחנו ממליצות לפנות לאנשי טיפול רלבנטיים.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email