fbpx

עוד סיבה טובה לתת לילדים לבכות…

באחד הימים, כשהבן שלי היה בן 6, היינו בבית והוא הסתובב חסר מנוחה, טעון, עצבני, לא מצא חן בעיניו שאחותו מסתכלת עליו מזוית מסויימת, התעצבן על כל דבר קטן, ילל על כל שטות, חיפש להציק ואפילו היה קצת תוקפני.  חשבתי לעצמי  שזה חייב להיגמר בבכי ועד שהוא לא יבכה זה לא יגמר, הכנתי את עצמי למערכה, גייסתי חמלה ואמפטיה, חיוך מזמין וקצת עצב בקול וחיכיתי להזדמנות. ההזדמנות לא אחרה להגיע… הטרגדיה התרחשה בארוחת צהריים… הגשתי לו את האוכל אחרון….

הילד לא ידע את נפשו מרוב דרמה וצער, השתטח על הריצפה ופרץ בבכי קורע לב תוך כדי בעיטות נמרצות, או, לרגע הזה חיכיתי, התיישבתי לידו ובקול קצת עצוב אמרתי “לא רצית שאגיש לך אחרון…”, הבכי התגבר, ובכל פעם שהבכי קצת נחלש אמרתי עוד משהוא קטן וגל נוסף של בכי פרץ ממנו, נשארתי לידו, בשלב מסוים, כשהאינטנסיביות ירדה, אספתי אותו אלי, חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני מבינה אותו… זה לקח בערך עשר דקות אבל אחרי עשר הדקות האלה קיבלתי ילד חדש, חייכני, חיוני, משתוקק לשחק עם אחיותיו ושופע אהבה.

אם עוד לא השתכנעתם שחשוב שילדים יבכו מידי פעם, שחשוב לעודד בכי ולהכיל אותו, הינה עוד סיבה טובה לכך…

ילד  בוכה שחי בסביבה שמקבלת את הבכי שלו, מאפשרת אותו ונותנת לו אמפטיה כשהוא בוכה – יכול לגדול להיות אדם בוגר, עם גמישות ויכולת התאוששות ממשברים. חמש השנים הראשונות חשובות מאד מהבחינה הזו, זה הזמן לאמן את שריר ההסתגלות במוח.

אבל יש עוד סיבות טובות לבכות…

הבכי מאפשר למוח לשחרר את התסכול והבהלה שמצטברים אצל הילד במשך היום.

ילדינו חווים מידי יום תסכולים רבים, תסכול זה משהו שלא מסתדר להם כפי שהם רוצים, מדברים קטנים ועד דברים גדולים, דוגמאות:

ילד שחטף להם משחק בגן

גננת שכעסה עליהם

הרצון להיות הכי טובים במשהו

אח חדש שנולד (אחד התסכולים הגדולים)

חיית מחמד שנעלמה

ועוד אלף ואחת דברים…

אבל בעצם אפשר לומר שבאופן כללי גורם התסכול העיקרי אצל ילדים (וגם אצל מבוגרים) הוא חווית פרידה.

חווית פרידה יכולה להיות למשל פרידה פיזית ממושכת מידי עבור הילד מהוריו אבל היא גם יכולה להיות פרידה רגשית, למשל כשאמא או אבא כועסים עליו, או כשאמא ואבא רבים ביניהם, או כשאח או אחות מתעלמים מהם… ילדים חווים במהלך היום לא מעט פרידות…

חוויה של פרידה מעוררת מצב של הישרדות במוח מה שמעורר בהלה ואחרי כן מעורר תסכול.

הבהלה והתסכול מצטברים אצל הילד, אם הילד לא מצליח לפרוק את התסכול בצורה של בכי התסכול יהפוך לאגרסיביות ולכן, כשאנחנו רואים ילד שמתנהג באגרסיביות אנחנו יכולים לדעת שהילד לא בכה בזמן האחרון או שבאופן כללי הוא לא בוכה מספיק.

כולנו מכירים את המצבים בהם הילד שלנו מאד לא רגוע, עצבני, תוקפן, מציק לילדים סביבו, לא מרוצה משום דבר ואז משהו קטן גורם לכך שיפרוץ בבכי ואחרי כה דקות פתאום אנחנו רואים ילד חדש, חייכני, חיוני, שמח, משחק. הבכי במקרים האלה הוא פשוט ניקיון רגשי. הוא שוטף החוצה את כל הרגשות של התסכול והבהלה שהצטברו.

אם ניקוי כזה לא יתרחש כל כמה זמן (אפילו כל יום, תלוי בגיל הילד) התסכול והבהלה יצטברו ויצטברו ובסופו של דבר יצאו באופן בלתי נשלט בצורה של תוקפנות.

במצב הטבעי והנורמלי ילדים קטנים אמורים לבכות לעיתים קרובות, יש כמה דברים שיכולים למנוע מהם לבכות ואפילו גורמים לכך שיאבד את הדמעות שלו.

ילד שגדל בסביבה שלא נותנת לגיטימציה לבכי ומגיבה באופן שלילי לבכי שלו (“מה אתה תינוק”, “לא קרה שום דבר”, “תפסיק לבכות ותדבר”…)

כשלילד אין גישה לרגשות הפגיעים שלו כלומר, כשהוא ממוגן ולא יכול להרגיש את העצב, הכאב, הפחד.

כשלילד אין אף דמות של מבוגר בחייו שהוא יכול לבכות בחברתה, כולנו זקוקים למקום בטוח ומכיל כדי לבכות בו.

לא סתם ילדים פורצים בבכי כשהם חוזרים מהגן, הם פשוט פורקים את התסכול והבהלה שהתפרצו בהם במהלך היום, זה חשוב ובריא לאפשר להם התפרקות כזו כדי שיוכלו להתאושש ולהמשיך את היום במנוחה.

כשילד כבר בוכה מאד חשובה הנוכחות שלנו לידו, לא כל ילד מסכים לבכות כשאנחנו מחבקים אותו ממש אבל מספיק לשבת לידו ולומר לו שאנחנו פה, מרגישים אותו.

אז פעם הבאה שמסתובב או מסתובבת לכם בבית הר געש שמאיים להתפרץ, חכו לטריגר, תנו לו להתפרץ (תוך שמירה על כך שלא יפגע בעצמו או בסובבים אותו) ונסו לכוון אותו לבכי… בהצלחה

 

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email