fbpx

ילד בוכה – למה חשוב שילדים יבכו ?

יש בכי מסויים שממלא תפקיד חשוב ואפילו קריטי בתהליך ההתבגרות והצמיחה של ילדים, בכי על מה שלא מסתדר להם בחיים. הרבה דברים לא מסתדרים לילדים בחיים כמו שהם היו רוצים,

כשמשהו לא מסתדר לנו דבר ראשון שנעשה זה לנסות לשנות, כדי שכן יסתדר לנו ובאמת ילד שרוצה משהו ולא מקבל יפצח במסע שכנועים, שיכול להיות ארוך ומתיש, העיקר לשנות את המציאות כך שתסדר עם הרצונות שלו. כאן נכנס עניין הבכי…

מה שאנחנו לא יכולים לשנות, אמור לשנות אותנו.

כדי שילד יוכל להסתגל למציאות שלא מתאימה לרצונות שלו הוא צריך להתאבל. תהליך האבל הוא ההסתגלות לאובדן והיכולת להמשיך הלאה מתוך הבנה שאני לא חייב את מה שחשבתי שאני חייב. 

אובדן לא חייב להיות  על דברים דרמטים, אובדן יכול להיות גם על הדברים הקטנים שלא מסתדרים ובשביל ילד זו יכולה להיות גם עוגיה שהוא לא יכול לאכול עכשיו, או משחק שהוא לא מקבל או שהלך לאיבוד, או משהו שהוא אוהב והתקלקל לו…

האמת היא שכשילד בוכה על “שטויות”  קטנות המוח שלו בעצם מתאבל ומסתגל לדברים הגדולים יותר והכואבים יותר בחייו כמו למשל אח חדש שנכנס למשפחה, חיית מחמד שמתה, פרידה ממושכת מידי מאמא או אבא, קושי שהם חווים בגן ועוד הרבה דברים לא פשוטים שהם מתמודדים אתם שבעיקר קשורים לפרידות.

הסיבה שזה יוצא על שטויות היא שהם לא באמת יכולים להתמודד עם הכאב האמיתי, הוא גדול מידי עבורם ולכן המוח מחפש דברים קטנים לבכות עליהם, כך תהליך ההסתגלות מתרחש ומאפשר להם להסתגל למציאות שמשתנה בחייהם כל הזמן.

איך זה עובד –

דוגמה פשוטה, ילד רוצה עוגייה לפני ארוחת ערב. אמא אומרת שזה לא זמן מתאים וזה עלול לקלקל לו את התיאבון.

 הילד פוצח בשרשרת סיבות ותירוצים למה זה בסדר שהוא יקבל את העוגייה, אבל אמא בשלה, אין עוגייה.

אחרי כמה זמן הילד מבין שהוא לא יקבל את העוגייה שהוא רוצה כל כך וזה מחלחל למוח, כשהמוח מגיע לנקודת חוסר התוחלת, ההבנה שהמציאות לא תשתנה ואין תוחלת למאמצים לשנות אותה, הוא נותן פקודה ומשחרר דמעות,

זו הנקודה שבא לילד אין עוד מה לעשות חוץ מלבכות – להתאבל,

אחרי שהילד בוכה משהוא במוח משתחרר, המוח מתעורר לאפשרות שהוא בעצם לא צריך את העוגייה הזו כרגע ומתפנה לדברים אחרים. בעקבות זה נראה את הילד מתפנה למשחק, חקירת העולם, סקרנות והוא גם יהיה נינוח יותר, שמח וקליל.

זה תהליך ההסתגלות. יכול להיות שלמחרת הוא יבקש שוב עוגיה אבל אחרי כמה פעמים כאלה הוא יסתגל לגמרי למציאות שבא אין עוגייה לפני ארוחת ערב.

בטח תוכלו לזכור סיטואציות בהם הילד או הילדה שלכם בכו בכי טוב, מהבטן (לעומת בכי של תיסכול שמלווה לפעמים באגרסיביות) ואחר כך פתאום נהיו נינוחים, שמחים וקלים… משהוא השתחרר, משהו מתנקה מבפנים.

הדמעות של הבכי הזה נבדקו במעבדה ומצאו שהן מכילות הרבה רעלים (בניגוד לדמעות אחרות, דמעות מבצל, או דמעות שמחה ועוד) כלומר הן באמת מנקות פיזית את הגוף ומביאות לתחושת הקלה.

בתקופת הילדות חשוב שילדים יבכו לעיתים קרובות, כך המוח שלהם מפתח את מנגנון ההסתגלות שלו וזה יהפוך אותם בטווח הארוך לאנשים עם יכולת גמישות והסתגלות לחיים, זה חלק מההגדרה של בגרות וזה בוודאות הופך את החיים לקלים יותר.

הדסה והילה❤️

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email