fbpx

הצבת גבולות לילדים

הילד שלי בן 3, לוקח טוש ומצייר על הקיר.אני אומרת לו להפסיק.הוא מסתכל עלי, בוחן את מבטי וחוזר לקשקש על הקיר.
עכשיו אני כבר מרימה את הקול ואומרת לו להפסיק. הוא רץ וממשיך לצייר, הפעם על קיר אחר.
האם הוא בודק גבולות?? האם הוא עושה לי דווקא??

ילדים לא בודקים אותנו! הם לא בודקים איך נגיב או כמה אנחנו אסרטיביים. הם מגיבים מתוך חוסר בשלות, רגשות ודחפים.
הרבה הורים אומרים “הוא לא עושה נגדי, הוא עושה בעדו”. זה לא נכון, מפני שהרבה דברים שילדים עושים,
הם לא עושים בעדם, אלא מתוך דחף שמבטא את מה שמתחולל בתוכם.
ילדים פועלים מתוך חוסר בשלות, חלק מחוסר הבשלות בא לידי ביטוי באגוצנטיות, אבל זה רק חלק קטן מביטויי חוסר הבשלות, ולכן לא משקף את הסיבה האמיתית להתנהגויות של ילדים. אז להתנהגות שכביכול “בודקת גבולות” יכולות להיות מספר סיבות. נכתוב על חלק מהן.
הראשונה,
חוסר בשלות של המוח. ילדים קטנים מונעים לעשות דברים, גם בלי קשר אלינו. רגשות ודחפים מניעים אותם, הרציונל במוח עדיין לא מפותח.

כשמשהו מניע אותם מבפנים, הם כמעט ולא מסוגלים לשלוט בעצמם. לפעמים הם אפילו יודעים שמה שהם עושים לא מקובל, שאמא או אבא יכעסו או לא יהיו מרוצים. אפילו יכולים להבטיח שהם לא יעשו את זה שוב. 

אבל אז.. עולה הדחף, וכל ההבטחות וכל הרצון להיות טוב נדחקים הצידה.
נחזור לדוגמא וניתן כמה נקודות שאפשר להתחיל ליישם. הקיר מבחינתם זה לוח גדול שמזמין שיציירו עליו. ואז הדחף עולה לקחת טוש ולצייר. וזה כיף ומספק. זה לא נשלט. ישנם כמה דברים שצריך לדעת 

1. במקום לנסות לשלוט בילד, לשלוט בסיטואציה.

איך אני יכולה לשנות את התנאים, הסביבה, המצב כדי שהילד שלי יפעל בכיוון אחר.

2. לקחת אחריות על הילד הלא- בשל.

אם אנחנו יודעים את כל הדברים האלה על הילד שלנו, במקום לצפות ממנו לשתף פעולה, ננסה מראש לצפות את ההתרחשות ונפעל בהתאם.
אולי נשים לוח מחיק על הקיר, או נתלה בריסטול גדול. אולי נציע לו מראש לשבת אל השולחן ורק אז נגיש את הטושים.
ואם זה משהו שחוזר על עצמו ואני לא מצליחה למצוא פתרון, אולי נוציא את זה מטווח ידיו כדי למנוע מראש את התרחשות הסיטואציה.

3. לקחת את הטושים אבל לא כעונש או לימוד לקח.

זה בסדר להחליט ברגע נתון “להפקיע” את הטושים מידיו. העניין הוא לא להציג את זה בהקשר של סיבה ותוצאה.
כי אין פה אלמנט של למידת לקח או הענשה. (מזכירות- זה החוסר בשלות שלהם) ניקח את הטושים ונגיד שעכשיו סיימנו עם הטושים ו”בוא נמצא משהו אחר לשחק בו” אפשר להציע משהו אחר, או לעזור לילד להסתגל לזה שאין טושים.
במקרה כזה, היות ולא עוררנו פרידה, כי לא כעסנו או לימדנו לקח, אנחנו יכולים עכשיו לנחם אותו ולעזור לו להסתגל למצב.
סיבה נוספת:
לסיבה הזו קוראים “רצון נגדי”. רצון נגדי מתעורר אצלי ילדים (וגם אצל מבוגרים) כל פעם שהם מרגישים שמישהו מנסה לכפות עליהם משהו, או כשההיקשרות לא פעילה מול מי שפונה אליהם בבקשה זו אחרת. זה אינסטינקט לא מודע ולא נשלט (וגם את זה כדאי לזכור).

הנה 3 כלים בסיסיים שיכולים לעזור:

1. לחזק היקשרות-

יש תקופות שההיקשרות מתרופפת מכל מיני סיבות אולי כי אנחנו בעצמנו פחות פנויים, אולי כי על ילדינו עוברים דברים שמעלים אצלם מגננות.
כך או כך זה התפקיד שלנו לעבוד על חיזוק הקשר. כי כשההיקשרות אלינו פעילה, הם יותר נשמעים לנו, יותר רוצים ללכת אחרינו ולשתף פעולה.

2. להימנע מפנייה בצורה שיוצרת התנגדות.

מילים כמו מוכרח, חייב, גורמות לצד השני לרצות לעשות בדיוק את ההיפך. אז אם הוא מקשקש על הקיר, במקום לצעוק עליו “אסור”, ניגש אליו, נגיד לו “חמוד אנחנו לא מציירים על קיר, הנה בוא תצייר כאן”. ואם הוא עדיין חוזר לצייר, לקחת ולהגיד, “טוב נראה לי שזה מספיק להיום. נצייר איתם שוב מחר”. נכיל את התסכול אם יגיע.

3. לנסות להימנע מלדבר בטון מצווה.

הם שומעים מעבר למילים, גם את טון הדיבור שלנו.

זהו..
מקוות שההסברים האלה שכנעו אתכם
שילדים לא עושים דווקא אף פעם!
זה לא משרת אותם.
הדבר שהכי חשוב להם בעולם זה שנאהב אותם ונהייה מרוצים מהם.
הדסה והילה❤️

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email