fbpx

גבולות לילדים: מה לעשות, ממה להימנע ולמה מה שעשיתם עד עכשיו לא עובד

נתחיל מהפרכת מיתוס: ילדים לא בוחנים גבולות! לכן, אין עניין לעסוק כל כך הרבה בהצבת גבולות.
הם לא בודקים איך נגיב, או עד כמה אנחנו מקפידים לשמור על המילה שלנו.
אז איך אפשר לכנות את ההתנהגות המעצבנת הזו שמידי פעם עולה? בשלוש מילים: חוסר בשלות, רגשות ודחפים.
כן, גם במקרים ממש מאתגרים.

קחו סיפור על הצבת גבולות לדוגמה:
ילד בן 3 לוקח טוש ומצייר על הקיר. את אומרת לו להפסיק. הוא מסתכל עליך,
בוחן את מבטך ו… חוזר לקשקש על הקיר. בשלב זה את כבר מרימה את הקול ואומרת לו להפסיק!
הוא רץ וממשיך לצייר, הפעם על קיר אחר.

האם זו בדיקת גבולות? האם זו לא ההגדרה המילונית של "דווקא"?!

אז לפי גישתנו – לא.
הורים רבים מאמצים את המשפט: "הוא לא עושה נגדי, הוא עושה בעדו".
משפט זה יוצא מתוך נקודת הנחה, שכל פעולה שהילד עושה, עונה על איזשהו צורך שלו.
אנחנו מבקשות להרחיב את זווית הראיה ולטעון, שלא מדובר רק בצרכים ורגשות,
אלא להזכיר, שלילדים רכים יש גם דחפים שמניעים אותם, שהם לא בשליטתם.

ומה הסיבה שהם עולים? המשיכו לקרוא.

3 סיבות שיסייעו לכם להבין התנהגות בוחנת גבולות

ילדים פועלים מתוך חוסר בשלות, שחלק ממנה בא לידי ביטוי באגוצנטריות וחוסר יכולת מוחית להתחשב באחר,
אך זה רק חלק קטן. זו לא הסיבה האמיתית להתנהגויות של ילדים.

אז אילו סיבות יכולות להיות להתנהגות שכביכול "בודקת גבולות"?

1. חוסר בשלות של המוח: ילדים קטנים מונעים לעשות דברים, גם בלי קשר אלינו. הם מונעים על ידי רגשות
ועל ידי דחפים, כשהחלק הרציונלי במוח, עדיין לא מפותח (אז אל תנסו לפנות אליו עדיין בשלב זה).

2. תקופה של תסכול ובהלה: ישנן תקופות בחיים, שילדים חווים הרבה תסכול ובהלה. תקופות שהן פשוט אינטנסיביות,
קשות יותר ולכן, במהלך תקופות אלה, הם מוצפים ומונעים יותר מתוך דחפים ורגשות ופחות מתוך שליטה עצמית.

3. רגש חזק: לפעמים, הכל טוב, כך נדמה. לא קורה משהו מיוחד, אתם לא בתקופה מסוימת,
אבל בסיטואציה ספציפית, הרגש יכול להיות פתאום מאוד חזק ודומיננטי ואז עולים דחפים,
שהילד לא מצליח לשלוט בהם.
דוגמה מחיי היומיום: כמו שלנו יכול להיות יום מושלם, אבל אז מגיע הערב, אנחנו עייפים, טרודים כבר בענייני מחר
ומרגישים איזשהו עומס רגשי ואז נקודתית, ברגע מסוים, פשוט מאבדים שליטה ברגע אחד.
זה לא מעיד עלינו שאנחנו אנשים חסרי שליטה באופן כללי, נכון? זה רק היה רגע, בו הרגש והתסכול
נהיו יותר דומיננטיים.

כעת ודאי אפשר להזדהות ולהבין, שכשמשהו מניע את הילדים שלנו מבפנים, הם כמעט ולא מסוגלים לשלוט בעצמם.
לפעמים, הם אפילו יודעים שמה שהם עושים הוא לא מקובל, שאמא ואבא יכעסו או לא יהיו מרוצים.
הם אפילו יכולים להבטיח שהם לא יעשו את זה שוב, אבל שליטה עצמית – אין.

איך להימנע מהתנגדות?

ישנה סיבה נוספת להתנהגות בוחנת גבולות והיא מספיק חשובה שמגיעה לה פסקה משל עצמה.
לסיבה הזו קוראים "הרצון הנגדי". רצון נגדי מתעורר אצל ילדים (והאמת, גם אצל מבוגרים),
בכל פעם שהם מרגישים שמישהו מנסה לכפות עליהם משהו, או כשההיקשרות לא פעילה מול מי שפונה,
בבקשה זו או אחרת.
הרצון הנגדי הוא אינסטינקט, הוא לא מודע והוא לא נשלט, וזה משהו שחשוב לזכור.

אז איך נמנעים מהפעלת הרצון הנגדי?

1. חיזוק ההיקשרות: זה קודם כל ודבר ראשון, תמיד. ישנן תקופות בהן ההיקשרות מתרופפת, מכל מיני סיבות.
גם אנחנו בעצמנו לפעמים פחות פנויים, אולי על הילדים עובר משהו שמעלה אצלם את המגננות…
כך או כך, זה התפקיד שלנו לעבוד על חיזוק הקשר.
כשההיקשרות אלינו פעילה, כשהחיבור פעיל, הילדים יותר נשמעים לנו, רוצים ללכת אחרינו ובאופן כללי לשתף פעולה.

2. להימנע מפניה שמייצרת התנגדות: מילים כמו: "מוכרח", "חייב" "צריך" וכדומה, גורמות לצד השני,
לרצות לעשות בדיוק את ההיפך. לדוגמה, אם הילד מצייר על הקיר, במקום לצעוק עליו: "אסור!",
ניגש אליו ונאמר לו: "חמוד, אנחנו לא מציירים על הקיר. הנה, בוא תצייר כאן".
אם הוא עדיין חוזר לצייר, ניקח אותו ונגיד בלי כעס: "טוב, נראה לי שזה מספיק להיום. נצייר בטושים שוב מחר".
במידה ויגיע תסכול – נפנה לו מקום, נכיל וננחם.

3. להימנע מדיבור בטון מצווה: מעבר למילים עצמן שחשוב להשתמש בהן או להימנע מהן, חשוב לשים לב גם לטון הדיבור ולאינטונציה. ילדים שמים לב להכל.

אוקיי, יש הבנה… עכשיו מה עושים??

אז עלה דחף… וכל ההבטחות של הילד וכל הרצון הטוב שלו נדחקים הצידה.
כדי לתת עצות מעשיות, נחזור לדוגמה מתחילת המאמר ונפרט 3 רעיונות שאפשר כבר ליישם.

חשוב לזכור שמבחינת הילד, הקיר הוא לוח גדול שמזמין שיציירו עליו.
עולה דחף לקחת טוש ולצייר, זה כיף ומספק! זה ממש בלתי נשלט.
מה אתם יכולים לעשות?

1. במקום לשלוט בילד, לשלוט בסיטואציה: לשנות את התנאים, את הסביבה או את המצב, כדי לכוון את הילד
לפעול בכיוון אחר.

2. לקחת אחריות על הילד הלא בשל: ברגע שמבינים את הילד, מכירים אותו ויודעים מה מפעיל אותו,
במקום לצפות ממנו לשתף פעולה, ננסה מראש לצפות התרחשויות ונפעל בהתאם.
אולי נתלה לוח מחיק או בריסטול ענק על הקיר, אולי נציע לו מראש לשבת ליד השולחן ורק אז נציע לו טושים.
אם הפעולה הספציפית הזו היא משהו שחוזר על עצמו ולא מצליחים למצוא פתרון, אז נוציא את הטושים מהישג ידו,
כדי למנוע מראש את הסיטואציה.

3. לקחת את הטושים אבל לא כעונש או כלקח: זה בסדר גמור שתחליטו שאתם "מפקיעים" את הטושים מידי הילד,
אבל אל תציגו את זה בהקשר של סיבה ותוצאה, כי אין פה אלמנט של למידת לקח או הענשה (זוכרים? חוסר בשלות).
ניקח את הטושים, נגיד שסיימנו איתם ונציע משהו אחר לשחק איתו.
אפשר להציע חלופות או לעזור לילד להסתגל לכך שהטושים אינם.
מאחר ולא עוררנו פרידה ריגשית, לא כעסנו או לימדנו לקח, אפשר לנחם את הילד ולעזור לו להסתגל למצב החדש.

לסיכום

חינוך ילדים קטנים וגבולות בחינוך הוא אחד הנושאים שהכי מעסיקים הורים.
במקום לענות על השאלה איך מציבים גבולות, אנחנו מבקשות לשנות את השיח ולהכניס כמה מילים מאוד חשובות:
חוסר בשלות, דחפים בלתי נשלטים והתעוררות הרצון הנגדי.
כי רק ברגע שנבין באמת את ילדינו, נוכל לחזק את ההיקשרות איתם ולהגיע למצב הנכסף של שיתוף פעולה.
אנחנו מקוות שהצלחנו לשכנע אתכם, שילדים לא עושים "דווקא", אף פעם!
זה פשוט לא משרת אותם.
הדבר היחיד שהם רוצים, הוא פשוט שנאהב אותם ושנהיה מרוצים מהם.
וזה לגמרי אפשרי.

לתכנית הליווי המעשית שלנו לחצו כאן.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שווה לקרוא גם את זה:

קבלו מאיתנו מתנה

מיני קורס חינמי בנושא ילדים רגישים