fbpx

איך לפתח סובלנות, שכבר נגמרו המצברים

הילה דותן והדסה שני

הילה דותן והדסה שני

חלקנו מגיעים לסוף הסגר השני עם הלשון בחוץ.
השהות הממושכת בין 4 קירות,
מביאה גם לבתים הכי סובלניים,
הרבה לחץ, מתח וכעסים.

חלקם באים ליד ביטוי מול הילדים או בני הזוג,
חלקם מצטברים בתוכנו ויוצרים סערה
של בלבול, דיכדוך וחוסר אונים
מול מצב שאינו בשליטתנו.

במציאות חיים כזו, כל דבר מפעיל אותנו.
יכולת ההכלה שלנו מצטמצמת.

מה שלפני הסגר עבר לידינו,
היום גורם לנו להגיב בעוצמות גבוהות.

אז ניסינו לחשוב,
במה אנחנו יכולות לצייד אתכן/ם בימים כאלו,
כדי לפתח קצת יותר סבלנות,
וכדי לצמצם את הקושי שאיתו אנחנו מתמודדים.

חשוב לציין- כדי שיהיה שינוי בהתנהגות, צריך לעשות שינוי במחשבה.
זה יותר עניין של התכווננות פנימית,
שעוזרת לנו להרחיב את הסבלנות שלנו
(רלבנטי גם בימים רגילים):

1. להיות סלחניים- כלפינו וכלפיהם.

זו לא תקופה מייצגת, לא אותנו ולא אותם.

זה שאני כועסת, לא הופך אותי לאמא לא טובה.
זה שצעקתי, לא מוחק את כל אותם ימים
שהשקעתי והייתי בנוכחות חמה ואוהבת.

וגם הילדים- זה שהם עכשיו צועקים, מתחצפים,
מרביצים לאחים שלהם או לא נענים לנו,
לא אומר שככה הם יהיו בהמשך,
או שהם ילדים לא מחונכים או לא טובים.

התקופה הלא נורמאלית הזו,
מביאה איתה הרבה בהלה ותסכול,
שחייב לבוא לידי בטוי.

ומה לעשות,
תסכול לרוב מתבטא בצורה לא הכי נעימה.

בואו לא נבקר את עצמנו ואת הילדים יותר מדי.
ננסה להיות בחמלה כלפי עצמנו, גם כשלא הולך לנו.


2. בסיטואציה של כעס, ריב או התפרצות (שלנו או של הילדים שלנו),
לא מחנכים!

כשיש כעס, כשאנחנו חסרי סבלנות, עייפים, רעבים, לא רגועים-,
זה לא הזמן לחנך!

עדיף לעצור, לגשת רגע להכין לעצמנו משהו לשתות,
ולחכות שסערת הרגשות תשכך,
מאשר להגיב באימפולסיביות,
ולפגוע בילדים ובמערכת היחסים איתם.

יש משהו משחרר
בידיעה שחינוך לא מתבצע בזמן התקרית.

אם יש בעיה היא תמשיך לצוץ ויהיו לנו הזדמנויות לטפל בה.

נחכה לזמן שנרגענו, שהילד יותר רגוע,
ואז אפשר לדבר על מה שקרה,
לתת מקום לרגשות
ולהתמודד ממקום הרבה יותר שפוי.

3. לאפשר לעצמנו להוריד כמה דמעות ולשחרר את העומס הריגשי.

זה מאפשר לנו להסתגל למצב,
לפרוק את התסכול שלנו שהצטבר,
ולפנות מקום לסבלנות ולרגשות חיבה כלפי ילדינו.

לזכור בית טוב זה לא בית שקט-
זה בית שיש בו מקום לרגשות,
שלא נבהל מהדרמה,
כשגם אחרי שכעסנו,
אנחנו זוכרים לאסוף אותם
ולהחזיר אותם אל תוך הקשר.

אהבתם את המאמר? שתפו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email